בממלכת הכישוף בעולם הערבי :
מבט מבפנים על טקסי גירוש שדים.."הקוראן לא ציווה להכות את המטופל כדי לגרש מגופו את השד.. אם אמנם נכון שההכרה בקיומו של השד מעוגנת בדת האסלאמית אין לכך כל קשר עם טענת מגרשי השדים שאללה הסמיך אותם כביכול לדעת את סודות הפסוקים שגורמים לגירוש השד או לחיסולו..
מאת חיים רביב
גם אם יקראו למה שמתחולל כיום בארצות ערב בשמות מפוצצים כמו מהפכה, הפיכה, אינתיפאדה, מהפכת הצעירים הזועמים או צעירי המהפכה - רוחות החופש והקדמה המודרנית שתנועות אלה נושאות או מתיימרות לשאת בכנפיהן אין בהם עדיין כדי לחולל שינויים מהותיים במנטאליות החברתית-תרבותית בארצות אלה – לעקור, למשל, תופעות או מנהגים המושרשים עמוק בתפישות ובאמונות שלהן שאמנם רווחות גם בחברות אחרות, לרבות החברה הישראלית*, אך לא במינון ובעוצמות שאנו עדים להם בחברה הערבית-אסלאמית.
מדובר בתופעת היידעונים - בעולם הכישוף; רבים-רבים מקרב המוני ערב נוטים עדיין להשליך את יהבם על מגידי העתידות ועושי הכשפים בתקווה למצוא בהם נחמות ומענה למצוקות האישיות והמשפחתיות שלהם, להשתחרר מסיוטים ולהגשים חלומות; ספקי האשליות הם בעיקר חכמי-דת, שייח'ים ואימאמים, אך גם גורמים אחרים ביניהם בעלי מקצועות חופשיים שנטשו את מקצועותיהם ופנו לעסוק ב"רפואת השדים" כרפואה אלטרנטיבית וכמקור הכנסה נוסף; בין אלה רופאים ופקידים שמציגים עצמם כמי שניחנו ביכולות נדירות ואינם נרתעים לצורך זה לעשות שימוש בדת האסלאמית בכלל וברזי הקוראן בפרט.
בעיתונות הערבית מדווח על אצטגנינים ועושי כשפים שצברו נכסים רבים, קנו בנינים רבי קומות ורכשו מכוניות פאר; כך למשל מסופר על אזרח מצרי בשם גורג' פהמי שנעשה מיליונר על חשבון פשוטי עם שהאמינו ביכולתו לרפא אותם ממחלות קשות, להחזיר אהבות קודמות, להחיש נישואיהן של צעירות, להשיב לבתיהם ילדים אבודים ולפתור בעיות של אין-אונות; הוא נתפס 'על-חם' על-ידי המשטרה והועמד לדין באשמת הונאה ואחיזת עיניים ;
קהיר הפכה מוקד משיכה ללקוחות מארצות ערביות שונות שבאו לפענח את חידות חייהם. אנשי עסקים מנסיכויות המפרץ הפרסי הצליחו לשכנע יידעונים מצריים לחתום על חוזים כדי לעסוק ב"מקצוע" בנסיכויות; בשווקי הערים במצרים מופצות קלטות המכילות הרצאות של אימאמים אודות ריפוי חולים באמצעות גירוש שדים; ניכרת גם פריחה של ספרות שעוסקת בנושא זה; בין הספרים: "גירוש השדים", "הקסם השחור", "כיצד מצליחים מגידי העתידות לגרש את השדים", "הכוכבים הבוהקים לגירוש השד בזמן אמת"; העיתונות הערבית שטופה מאמרים וכתבות על אמונות תפלות ועל נסים ונפלאות שחוללו כביכול היידעונים והקוראים בולעים בצמא את הדברים.
קשת המאמינים בכישוף ובהגדת עתידות בעולם הערבי חובקת את כל שכבות החברה; לא רק פשוטי-עם פונים לאותם מוכרי אשליות; גם אמנים ובעלי מקצועות חופשיים מבקשים למצוא בהם נחמות וישועות; בין הלקוחות נשים עקרות, צעירות רווקות שאינן מצליחות למצוא שידוך; אנשים שחולים במחלות שהממסד הרפואי אינו מיטיב להתמודד איתן, כמו מחלות נפילה, דיכאון, סרטן ואיידס; התופעה בולטת לא רק בישובים הכפריים אלא גם בערים הגדולות.
לפי סקרים שנערכו במצרים בשנים האחרונות למעלה מ-85 ?אחוז מהגברים הנשאלים מודעים לכך שנשותיהם פוקדות את מגידי-עתידות וגם מאמינות באמינות הטיפול שהן מקבלות; על-פי אותם סקרים הרוב הגדול של הנשים הפונות למגידי העתידות הן נשים נשואות שנקלעו לקשיים בחיי הנישואין על רקע של חסר ודיכאון שמקורם בדיכוי והטלת מרות קשה מצד הבעל.
למעשה, עצם העיסוק ברפואת הכישוף איננו פסול מיסודו מבחינה דתית-אסלאמית; אדרבא – חכמי הדת הממוסדים מברכים עליו ; לדבריהם, במקורות האסלאם יש סימוכין לדבר קיומם של השדים. והם נשענים בעבודתם על פסק-הלכה שמכיר בחוקיותו של הטיפול. "איננו מתיימרים לתפוש את מקומה של הרפואה", הם טוענים, "אבל אנו מאמינים שהטיפול שאנו מעניקים מועיל.. הוא איננו עומד בסתירה לדת ולהגיון..הזיקה שבין השד לאדם היא עובדה מוכחת בקוראן וכניסתו של השד לגוף האדם גם היא מוכחת בספר זה.. הטיפול בחולים באמצעות גירוש השדים מפיח תקווה.. חולה המאמין בקיומם של שדים שגרמו למחלתו עשוי להחלים אם הוא מספק את רצונם".
העוסקים במלאכת הכישוף מקרב חכמי הדת האסלאמיים מנסים להתנער מן התוויות שמדביקים להם כמאחזי עיניים. בתחילת כל מפגש שבו נערך טקס גירוש השדים טורח "המנחה" להכחיש באזני המשתתפים את האשמות שמועלות כלפיו כאילו הוא ועוזריו אינם אלא חבורת נוכלים ומכשפים או סוחרי קוראן.. ?"הטיפול נועד רק לאנשים שנואשו מן הרפואה הקונבנציונלית", הם אומרים ומסבירים : "על-פי הקוראן השדים הם יצורים חיים שנולדו מתוך האש והם נחלקים לשני סוגים: שדים כופרים ושדים מאמינים; הם אוכלים ושותים ומתרבים וחיים ביבשה, באוויר ובים. השד המאמין אינו פוגע לעולם במוסלמי או בבני אדם בכלל.. שד מאמין, כמוהו כמו אדם מאמין; הוא אינו פוגע באדם מאמין ולא נכנס לגופו. רק שדים שאינם מאמינים פוגעים בבני אדם ונגדם יש להתמודד באמצעות הקוראן, קרי - לגרש אותם מגוף האדם ולשרוף אותם אם הם ממאנים לצאת". בהקשר זה מוזהרים האזרחים שלא להאמין לכל אדם שטוען כי הוא מגרש שדים ולבדוק היטב את זהותו.
המקורות המצוטטים בפי חכמי-דת מוסלמים מונים שורה של מצבים שבעטיים עלול המוסלמי ליפול קרבן בידי שד (ללקות ב"דיבוק"): יחס מתנכר לקוראן ולאמונה באללה; יחס מתנכר ללא סיבה סבירה לאישה לילדים או לקרובי משפחה; שהייה ארוכה וללא צורך בחמאם; נעיצות מבט באישה, במבושיה או במערומיה.
החוגים המאמינים קובלים על כך שהעיסוק בגירוש שדים גלש לידי גורמים לא-מוסמכים המעמידים פנים כמי שבקיאים במכמני הקוראן וגם כאלה שמנצלים ניצול מיני את המטופלים. לדבריהם, הטיפול הניתן על-ידי השרלטנים מתנהל באפלה גמורה ותוך "התייחדות" עם הקרבן; הם עורכים טקסים שבמהלכם מבצעים קעקועים בגוף האישה המטופלת; שוחטים חיות ואת דמן מורחים על הפציינטים.
במצרים ולא רק בה נפוצה תופעת הזאר – ניהול טקס להוצאת שד מגופם של גבר או אישה; במהלך הטקס יוצאים המשתתפים במחולות סוערים עד אבדן חושים שעה שעורכי הטקסים מתאמצים להוציא מהם את השדים; אווירה מיוחדת אופפת את המקומות שבהם נערכים הטקסים הללו: חדרים עם אורות עמומים, ריפוד ושטיחים בצבע אדום חזק, מראות, חפצי-נוי ואביזרים אחרים; פסוקי קוראן על הקירות בכל פינה; ריחות קטורת באוויר ועל השולחן ספלי ?קפה, שעווה, חרצני תמרים וכדורי בדולח. טקסי הזאר נחלקים לשני סוגים - המוניים ופרטיים. האחרונים נועדו במיוחד למי שהפרוטה מצויה בכיסם והם משלמים בעין יפה. בטקסים מסוג זה ניתן לפעמים לזהות גם נשות של ידוענים.
מסגד "עומר בן אל-ח'טאב" משכונת "ג'סר אל-סואץ" שבצפון-מזרח קהיר, מקיים מדי שבוע סדנה לגירוש שדים; הביקוש לסדנה גדול; מאות גברים ונשים נוטלים בה חלק; המנצח על המלאכה נעזר בצוות מטפלים בדמותם של חכמי-דת ממשרד ההקדשים ומן האוניברסיטה הדתית "אל=אזהר". למסגד באים פציינטים שסובלים מבעיות אישיות ורפואיות קשות, כמו במקרה של סייד אחמד שטוען כי כתוצאה ממעשה כישוף לקה באין-אונות מינית פתאומית דווקא בליל הכלולות. כשנשאל לדעתו למקור הכישוף הצביע על חבר לעבודה שביקש להרוס בדרך זו את נישואיו. מטופל אחר בשם יוסף עבד אל=מג'יד ??מבקש להיפטר ממאהבת שדבקה בו בדמות שד; לדבריו היא הופיעה אצלו בצורת עשן יותר מפעם אחת ומנעה ממנו להתארס ובכל פעם שניסה להינשא לה קיבל התקף-לב..
במהלך הטיפול מתפתח דו-שיח בין המטפל לבין... השד. זה מתבקש להזדהות בשמו; לאחר שהוא נוקב בשם שואל אותו המטפל מדוע נכנס לגופו של המטופל. "ככה", עונה השד, ו"מדוע אתה פוגע בו - " - נשאל שוב. "לא יודע", משיב השד ."אתה יודע, מאיים המטפל, "שאני יכול לחנוק אותך?". השד: "כן, אני יודע, באמצעות הקוראן". כאן מתריס המטפל בשד: "בשם אללה, תיחנק, בשם אללה תיחנק". לפתע חש המטופל כאב עז בצווארו וידיים שחונקות אותו; הוא צורח ומתחנן לרחמים על נפשו. "אני נחנק אני נחנק", הוא זועק. " ?שתיחנק שתיחנק", משיב לו המטפל; או-אז מסיר זה את ידיו מצוואר המטופל, מנגב את הזיעה מעל מצחו ולאחר שהוא קורא באוזניו כמה פסוקי קוראן שב המטופל להכרה קם לאיטו ומשרך דרכו החוצה.
למזלו של יוסף עבד אל-מג'יד הטיפול בו לא נסתיים במוות – שלא כגורל שנפל בחלקם של אחרים כמו אותה צעירה אלג'ירית שנלקחה על-ידי אחיה למסגד בעיר מגוריה כדי לגרש שד מגופה ושם היא נפחה את נשמתה כתוצאה מטיפול בחנק בידי האימאם של המסגד. בכווית דווח על אישה צעירה ?שהוכתה למוות באלה בידי 'רופא -פסיכולוג" שהוזעק לביתה כדי לגרש את השד שאחז בה; במצרים עשרות "נפגעי שדים" מוצאים מדי שנה את מותם בידי אימאמים שטיפלו בהם במסגדים באמצעות הקוראן, חלקם – כתוצאה משימוש במכשירים כהים כמו נבוטים... מספרים על אם שמתה מחנק על-ידי שתי בנותיה באמבטיה לאחר שהתיישבו על גבה כדי לגרש את השד מגופה.???
סיפורה של ג'מילה מאלכסנדריה שבמצרים מסתיים באפי-הנד; היא אינה מצליחה להינשא; בכל פעם שמציעים לה מועמד לנישואין היא נתקפת כאבי-תופת ופניה נוטפים דם; היא לא יכולה לפגוש איש; מחוסר ברירה היא מביעה את נכונותה להיפגש עם אחד המועמדים, אך הוא נעלם מבלי להותיר עקבות. הסיפור הזה חזר על עצמו מספר פעמים; בצר לה החליטה ג'מילה לפנות ל"מטפל רוחני"; בדיקה שטחית שעורך המטפל מגלה שהאישה בתולה; הוא מצווה עליה להזכיר את אחד מכינויי אללה בקוראן ובתוך כך הוא מדקלם פסוקים מספר הקודש; לפתע נופלת האישה על הרצפה צורחת לא-לא-לא; עכשיו מתברר למטפל שיש לו עסק עם שד והוא מתחקר אותו על נסיבות חדירתו לגוף האישה; לאחר דין ודברים ניאות השד לצאת מגופה לא לפני שפסקו שטפי הדם בפניה.
ועוד מספרים על אישה מצריה עקרה שפנתה לשייח' שנתפרסם בכפרו כ"עושה נפלאות" כדי לגאול אותה מעקרותה; כשהגיעה לביתו, הקטיר קטורת, לחש באוזניה דברים וציווה עליה להתפשט; היא צייתה והוא גהר עליה ובעל אותה. האיש הזה ידע לנצל את תמימותן של הנשים העקרות באזור מגוריו ומילא את מקומם של הבעלים שסבלו כנראה מאין-אונות. כשהבעלים נתבקשו לעבור בדיקה רפואית כדי לוודא שהם עקרים – סרבו; הוא נתפש על ידי המשטרה ובחקירתו התברר שמדובר באסיר שברח מהכלא; במחוז קנא עלתה המשטרה על עקבות שייח' אחר ש"טיפל" בכלות צעירות בלבד; בפגישה הראשונה בביתו הוא מלטף את ראשה של הלקוחה וקורא פסוקי קוראן; בפגישה השנייה הוא מקטיר לה קטורת ובא בדברים עם השדים ובשלישית הוא מעסה את גופה ושולח אותה לביתה כאשר בין שדיה חופן של שעיר שגזז מראשה וקמע מתובל בכמון - אחרי שרדה ממנעמי גופה.
בסדנת הטיפול מחולקים המטופלים לשלוש קבוצות כשכל אחד מאנשיהן עובר תהליך שבו מתנהל דיאלוג עם השד שבגוף המטופל; קולו של המטופל משתנה לעתים בקיצוניות; נשמע כקול אדם השרוי בפחד אימים או כקול תינוק; מסביר השייח' מחמוד עבאס שרכש מוניטין כמטפל באמצעות הקוראן מסביר: ?"לפעמים השד בורח מהמקום שבו הוא מוכה למקום אחר, שהרי הוא זורם בעורקים.. כמוהו כמו כל אדם, הוא אוהב ולעתים מתאהב באישה וחודר לגופה". עבאס מספר על אישה שהייתה בסכסוך תמידי עם בעלה. הבעל נהג כל העת להטיח בפניה שהיא מכוערת למרות היותה אישה יפה. "התחלתי לקרוא באוזניה כמה מפסוקי הקוראן", הוא מציין, "ואז היא החלה להסמיק ולהשמיע קול של שד צעיר בשם "מוחמד" שהתאהב בה והיה משפיע עליה לעשות מעשים שעוררו את זעמו של הבעל". ?כשניסה השייך עבאס לברר אצל השד מה פשר הימצאותו בגוף האישה הוא השיב "אני אוהב אותה אהבה עזה" ולשאלה כיצד הצליח להוציא את השד מגופה של הפציינטית ענה שייח': " קראתי פסוקים מן הקוראן ודרשתי ממנו בשם אללה לצאת; הוא סרב והחל לצרוח ולמרר בבכי; הוא חזר ואמר שהוא אוהב את האישה ורוצה להינשא לה. אמרתי לו שהיא נשואה וכמוסלמי אסור לך להינשא לאישה נשואה ולאחר שהשמעתי שוב באוזניו פסוקי קוראן - ניאות השד לצאת אך התנה תנאי שבעלה לא יפגע בה ושלא תלך לישון כשהיא כעוסה עליו ואכן הבטחתי לו זאת - והוא יצא.. "
ההתרגשות בקרב המטופלים בסדנה היא גדולה. לפי הוראת המנחה הם נדרשים לקפוץ; חלקם קופצים קדימה ונופלים על פניהם; אחרים קופצים אחורה ומשתטחים על גבם בעוד הנותרים ניצבים ללא תנועה. עוזריו של האימאם המנצח על הטיפול חשים אליהם ולוחשים באוזניהם פסוקים מן הקוראן; אט-אט הם נרגעים. .זה השלב הראשון שקובע מי נושר ומי נותר להמשך הטיפול האישי.
עכשיו מצווים המטופלים להתייצב בשורה אחת והשייח' המטפל פותח את דבריו בשבח סגולות האל ותוך כדי קריאת פסוקי-קוראן הוא מפנה קריאות לשדים לצאת מגופותיהם של המטופלים - "אחרת", הוא מכריז, "יהיה גורלם רע ומר". בתוך כך בוקעים אט-אט קולות מקרב שורות המטופלים; יש שמתכווצים, יש שמאבדים שליטה; יש שפוצחים בבכי היסטרי ; יש כאלה שידיהם וזרועותיהם נעים בתנועות לא-רצוניות ויש גם ששוקעים בתרדמה עמוקה; קצב הנשימה הולך וגובר, נשמעות אנחות כבדות והפנים מתעוותות. בתום כל מפגש מחלקים המטפל ועוזריו "תכנית עבודה" לכל מטופל שעיקריה הקפדה על שעות התפילה, קריאת פסוקים מן הקוראן פעמים ביום, רחצה אחת לשלושה ימים ושתיית "מים מקודשים" מדי יום..
תופעת הכישוף בחברה הערבית מעוררת ביקורת נוקבת בכלי-התקשורת המקומיים עד כדי הצגתה כנגע לאומי; מאשימים את העוסקים במלאכת הכישוף שהם נוקטים אלימות כלפי הלקוחות שלהם בניגוד לציוויי הקוראן; הספרים הרבים העוסקים בנושא זה מוגדרים כהשחתה של השכל הישר. כותב השבועון "אל-מצוור" : "הקוראן לא ציווה להכות את המטופל כדי לגרש מגופו את השד.. אם אמנם נכון שההכרה בקיומו של השד מעוגנת בדת האסלאמית אין לכך כל קשר עם טענת מגרשי השדים שאללה הסמיך אותם כביכול לדעת את סודות הפסוקים שגורמים לגירוש השד או לחיסולו, בייחוד שמרביתם אינם יודעים בעל-פה את הפסוקים הללו.. מה שמפחיד בכל העניין הזה הוא המכות במקל וסטירות הלחי באמתלא שלא ניתן לגרש את השד הרשע אלא במכות קשות. הדבר הזה גרם למותם של עשרות ?פציינטים"
"החברה שלנו דוהרת במסלול הנחשלות, כותב שבועון אחר, "כל מי שרוצה להשמיע דברי הבל בשם האסלאם והדת מוצא אוזן קשבת.. נגע הכישוף והגדת העתידות פשט בכל ארצות ערב מן המפרץ ועד לאוקיינוס; מצרים היא אבן-שואבת לרבבות ערבים-מוסלמים שבאים אליה למצוא מזור לתחלואיהם הגופניים והנפשיים באמצעות הקוראן ...יש לעקור את הגורמים היסודיים לאמונות אלה על-די טיפוח הביטחון העצמי והקניית הרגלים נכונים של חשיבה רציונאלית ושל עשייה"..
מחרה-מחזיק אחריו עיתון נוסף: "בעידן הטכנולוגיה המתקדמת ובעידן של שתילת איברים ושל הישגים מרשימים בחלל - האמונות המופצות על-ידי רופאים-אלילים ונוכלים המסתתרים מאחורי גלימות של אנשי דת מחזירות את מצרים מאות שנים אחורה ונוטלות מן החולים האמיתיים את ההזדמנות ליהנות מרפוי אמיתי.. האם יעלה על הדעת שניתן לפתור את בעיות האדם בעידן המודרני על-פי ה"שיטה" הפגאנית.. התופעה של מעשי כישוף מעכבת את ההתקדמות החברתית, מגבירה את חוסר הביטחון ומטפחת עצלות, פטליזם והסתמכות על הגורל; היא מחזקת את הנטייה לצייתנות עיוורת למנהיגים עריצים, זאת בשעה שהפרט הערבי זקוקה לטיפוח מודעות עצמית ויזמה אישית".
רשויות החוק אינם עושים הרבה לצמצום התופעה; מדי פעם מדווח על מעצרים או החרמת ספרים שעוסקים בנושא זה; זה איננו מספק את התקשורת: "המשטרה מניחה את ידה על דגי-רקק וידה קצרה מכדי לעצור את הלווייתנים השולטים בממלכת הכישוף והאמונות התפלות וגורפים הון עתק", כתב עיתון "אל-ג'מהוריה".
בראייה היסטורית הנטייה המוגברת בחברה הערבית-אסלאמית לעולם הנסתר נעוצה במעבר החד מחברה שמרנית לחברה עירונית מורכבת וסבוכה תוך התערערות ערכי יסוד ושינוי דפוסי התנהגות; בצל מצב רוח לאומי שפוף בו לקה העולם הערבי בעידן המודרני - איבדו האזרחים את ביטחונם העצמי והאמון שלהם בכוחות הקונבנציונליים נחלש.. במצרים שבה האוכלוסייה סבלה במשך עשרות שנים ממשטר של דיכוי פוליטי וממצוקה כלכלית גברה תופעת היידעונים במיוחד על רקע של שמרנות דתית מושרשת; הזעזוע המוראלי שפקד את ארץ היאור כתוצאה מתבוסת צבאה ומנהיגותה במלחמת ששת הימים הניע רבים מאזרחיה לחפש מפלט מן המועקה, מהעצב והדיכאון בין היתר על-ידי היסחפות אל עולם הנסתר; יציאתה של מצרים ממעגל המלחמה עם ישראל הורידה אמנם את מפלס המתח המדיני-ביטחוני וגרמה לחיזוק הביטחון הלאומי והאישי ואף עוררה ציפיות לפריחה כלכלית אולם היעד המרכזי של השלום בעיני ההנהגה - צמיחה ורווחה כלכלית - נותר רחוק מהישג-יד. בשנים האחרונות כאשר הגיעו מים עד נפש יצא קצפו של הדור הצעיר שלמד להכיר את עידן החירויות בעולם המודרני על שלל הישגיו והנאותיו ובכמה ארצות הדיח בהינף-יד את שליטיו, ונראה כי ידו עוד נטויה.
התהפוכות המדיניות-חברתיות הדרמטיות שמתחוללות כיום בעולם הערבי הן ראשיתו של תהליך שאיש אינו יודע כיצד יתגלגל – גם לא היידעונים; חוסר הוודאות יוסיף כנראה ללוות את החברה הערבית-אסלאמית וסביר שהביקוש ליידעונים למצוא מרפא לתחלואיה החברתיים-תרבותיים לא יקטן.
*
* גם ישראל על המפה...
הצצה חטופה בתכנים של כלי-התקשורת בישראל - עיתונות רדיו טלוויזיה ואינטרנט - מלמדת שגם בארצנו הקטנה חלחלה המיסטיקה אל תוך חיינו והיא עושה יותר ויותר נפשות; מיסטיקנים בלבוש מודרני תופשים אחיזה בכלי התקשורת הללו, כותבים ספרים, מנבאים עתידות ומבטיחים הרים וגבעות: לפתור בעיות פוריות, להחזיר אהבות אבודות, להגן מפני עין הרע, להסיר כישוף, קללה או חסימות בחיים, ולפתור בעיות זוגיות; נושאים כמו סיאנס וגלגול נשמות, פתרון חלומות ואמונות תפלות הם חלק ממפת המיסטיקה הישראלית המודרנית. הנטייה אל עולם הנסתר בכל חברה גוברת בדרך-כלל בעתות משבר ולכן כאשר מדובר בחברה כמו החברה הישראלית השרויה ב"מצב משברי פרמננטי" אין להתפלא שגם היא אחוזה בדיבוק היידעונים.
***
